רבי ישעיה ב"ר יעקב משה מושקט (ה'תקמ"ג, 1783 – ה' אדר ה'תרכ"ח, 28 בפברואר 1868) אב"ד פראגה, פרבר ורשה, במשך עשרים ושבע שנים. מחבר "עצי בשמים" ו"ראשי בשמים".

חידושים ופנינים רבים משלו על התורה, מובאים בשמו בספרים "מלין חדתין" ו"מלין יקירין" (פיעטרקוב תרס"ב).

עליו

"רבי ישעיה'לע פראגער ז"ל היה לו אשה אשר עינתה אותו מאוד, וביותר שהיתה חרדית, כל היום התפללה ואמרה תחינות, ועל ידי זה כל תהלוכות הבית נעזבו, וכשבא לביתו מבית התפילה ורצה לאכול אז היתה באמצע תפילה ולא היתה מפסקת. ואמר עתה מתורצת לי מה שאמרו בש"ס [יבמות דף ס"ג ע"א] "זכה" היא "עזר", עוזרת לו, בשעה שהוא מתפלל מכינה לו פת שחרית, וכשלומד השיעור תבשל לו ארוחת צהרים, בין מנחה למעריב מכינה לו פת ערבית. "לא זכה" אז "כנגדו", הוא מתפלל בזוית אחת והיא בזוית אחרת, כשהוא אומר תהילים תאמר היא מעמדות, כשלומד ש"ס היא לומדת הש"ס תחינות, וכל היום אינה מכינה לו ארוחה חמה…".

[רבי יוסף פצנובסקי, גן יוסף, עמ' ג-ד]

ווארשא. ביום ו' עש"ק ה' אדר גוע פה בעירנו הרב הגאון המפורסם פאר עוזנו כקש"ת מוהר"ר ישעי' מושקאט זצ"ל אב"ד דק"ק פראג בעה"מ "הרי בשמים" על סדר התפילה, ועוד חבורים אחרים אשר עודם בכתובים.
כ"ז שנה ישב על כס הרבנות בפראגא. כל ימי חייו הי' בעל יסורין וחלש כח, ועם כל זה חי לערך פ"ה שנה. לפני שבועות אחדים הציקו את הצדיק המנוח ז"ל מכאוביו, והלך לווארשא לדרוש רפואות מרופאים, ושבק לן חיים לכל חי.
ביום ו' אחר הצהרים בשעה א' כבה נר חייתו, ונשמתו הטהורה עלתה לשמים. הבשורה המעציבה הזאת עשתה לה כנפים והתהלכה במחנה העברים, וכעבור שתי שעות התאספו הרבה אלפים איש ובאו לגמול חסד את הצדיק ז"ל. גדולי ורבני עירנו נשאו עליו קנים הגה והי. הגאון המפורסם שלשלת היוחסין, מופת הדור, מוהר"ר דוב בעריש מייזעלש שיחי' אב"ד דעירנו עשה להמנוח ז"ל שבע הקפות ובכה עליו בכי תמרורים ואחר זה הובל לקברות וקברוהו בכבוד גדול. תנצב"ה.
נחלה מכתך עדת פראגא כי אבדת כלי חמדתך. מי ירפא מחץ שברך! מי ינוד לך מי ינחמך – יתן ד' ויבולע המות לנצח וימחה דמעה מעל כל פנים.

צבי פאלק ווידאווער הלוי

[המגיד, ב' ניסן ה'תרכ"ח]